היי אני נועם

מגיל קטן התחלתי להתעסק בספורט. שיחקתי כדורגל מקצועי שש שנים, השתתפתי בטריאתלונים (ילדים), רצתי במרוצים ותמיד אהבתי להתנסות בסוגי ספורט שונים כמו טניס, כדורסל וכמובן חדר כושר.
במקביל לאהבתי הענקית לספורט לכל צורותיו, היו אתגרים וקשיים לא פשוטים בדרך. שניים מהאתגרים המרכזיים הם מחלת סכרת נעורים (TYPE 1 ), איתה אני חי מגיל שנתיים וחצי והאתגר השני הוא דמוי הגוף שלי.

בילדותי היה לי מאוד קשה לאזן את הסוכר, בין אם זה להקפיד לבצע בדיקות דם לפני כל ארוחה, להזריק אינסולין, ותמיד להיות עם יד על הדופק בכל מה שנוגע לאיזון. בהקשר לפעילות גופנית – אם היו בלת"מים של הרגע האחרון וביטולי אימונים – לרוב הם היו "בגלל" רמות סוכר גבוהות או נמוכות מדיי שנייה לפני שהתחיל האימון או במהלכו: סוכר גבוהה אילץ אותי לבטל אימונים (אימון עם סוכר גבוה הוא לא פרקטי ומלווה בסחרחורות וחולשה וכשהיה חשש או התחלה של נפילת סוכר, נאלצתי להפסיק את אימונים באמצע. תתארו לכם מצב שיש משחק כדורגל ואתם פותחים בהרכב, באים חדורי מטרה לנצח ואז באמצע המשחק יש לכם נפילת סוכר ונאלצים להחליף אתכם בגלל משהו שלא תלוי בכם. זאת חוויה שחוותי כמה וכמה פעמים.

סכרת ושמירה על משקל: כשיש סוכר נמוך (היפוגליקמיה) – חייבים לאכול משהו מתור או פחמימה מורכבת, באופן מיידי. כן, גם אם זה אומר ב-2:00 בלילה לשתות מיץ ולאכול פחמימות (וזה אחרי שכל היום אכלתי בריא והייתי גאה בעצמי על זה…מי שמקפיד על תזונה מאוזנת בלי קשר בטוח יכול להזדהות).

אם נאמר את האמת, אני גם מאוד אוהב לאכול. וזה + חוסר איזון סוכר מידיי פעם = עודף משקל ועיסוק זולל אנרגיה בדימוי הגוף שלי.
כל חיי אני בסביבה של אנשים ספורטיביים ומסגרות תחרותיות. כשנמצאים במסגרות כאלה תמיד יש שאיפה למצוינות ומראה גוף מתאים לסוג הספורט שבוא אתה נמצא. לי לא היה מראה של כדורגלן וגם לא טיפוס אירובי או אתלטיקה.

לאורך ילדותי והתבגרותי התמודדתי עם הרבה העלבות מצד ילדים שהיו בסביבתי שבעיקר צחקו על המראה שלי ועל המשקל שלי. גם כשניסו להחמיא לי לפעמים זה יצא קצת עקום "וואלה הפתעת אותי, אתה לא נראה כדורגלן אבל אתה ממש טוב". בקרים ארוכים חשבתי פעמיים ושלוש וארבע מה ללבוש ומה יגידו ו… לגמרי נכנסתי ל"לופים" כאלה כל פעם מחדש. חוויות אלה ודומות להן, בהקשר לדימוי הגוף שלי, השפיעו ועיצבו, בין היתר, את הביטחון שלי.

היום אני אומר על כל הקשיים תודה, למדתי מה זה כישלון ואיך לקום ממנו, למדתי מטעויות בגיל מאוד מוקדם והבנתי איזה ספורט מתאים לי, "לנועם". אני מתנהל כמו שצריך עם הסוכר, למדתי איך לשלוט עליו ושהוא לא ישלוט עליי.

אני יכול לומר שהרבה תכונות אופי שלי התעצבו בעקבות חוויות העבר.
יכולת ההתמדה: הבנתי שאין דבר כזה לוותר עד שמשיגים את המטרה.
רגישות: אני תופס עצמי כאדם שמאוד מבין אנשים ורגיש לבעיות וקשים.
עצמאות: אני הייתי אחראי על הגוף שלי בכל מה שנוגע לסכרת בגיל מאוד קטן.
עידוד אמיתי ואותנטי: אם הייתה לי היום את היכולת לדבר עם נועם הקטן, הייתי אומר לו שלא משנה מה, שידע שבסוף הכל יהיה טוב,
אחריות: למדתי לקחת אחריות על החיים שלי.

למה בחרתי להיות מאמן?

קודם כל והדבר שהוא מעל הכל אני אוהב לאמן, אני אוהב לעזור לאנשים להגשים את המטרות והיעדים שאליהם הם מכוונים, אני אוהב מאוד ספורט ואת כל התחום של הכושר, אני אוהב לראות את השינויים של הגוף איך הוא משתפר ומשתדריג. מבחינתי אני נולדתי בשביל לעזור לאנשים דרך הספורט, אם זה בביטחון העצמי, בהשגת ייעדים, באהבה לספורט, וכן גם במראה החיצוני ומעל הכל הבריאות.

היום אני מאמן מוסמך מטעם וינגייט בעל תעודות הדרכה של:

• אימון קטינים
• אימון רצועות
• מאמן כושר אישי